הערת המחבר: אקדים ואומר שפוסט זה נכתב ופורסם במקור בקבוצת הפייסבוק הנפלאה הבית ליוצרות בנייר.
ישתבח שמו...עברנו את אוגוסט! נכנסנו לעונה הזאת בשנה שמרגישים בה שינוי באוויר. האוויר מתחיל לקבל אופי אחר. יש מעין בניית מתח לקראת האירוע המרכזי, ראש השנה ויום כיפור. הדביקות של יולי אוגוסט מגיעה לסופה ואוטוטו, יתחיל להתפשט באוויר ריח הגויאבות, השנוי במחלוקת. הריח הזה, תמיד מזכיר לי את יום כיפור בפתח תקווה, כשאני הולך עם אמא ואבא לבית הכנסת.
אתן בטח שואלות את עצמכן למה אני מספר לכן את כל זה, ומה לעזאזל הוא חיפש בפתח תקווה? אז זהו, שלגבי פתח תקווה, אין לי תרוצים. גם את העיר שגדלים בה, כנראה, אנחנו לא יכולים לבחור וריח הגויאבות מה קשור? לגבי זה אני יכול לספר שכשנענתי בשמחה לפניה של אילנה לכתוב פוסט אמן אורח על קליגרפיה, ל #פינתהשראה שלכן, מיד ידעתי שאני לא רוצה לספר לכן שוב על הסגנונות השונים או להלאות אתכן בהסברים מייגעים על איך לכתוב. אלא במקום זה, רציתי לתת לכן להרגיש אותה.
קליגרפיה מתקשרת באופן אינטואיטיבי, אצל רובנו, לכתיבת סת"ם (ספרי תורה, תפילין ומזוזות) וקליגרפיה יפנית או זאת של המזרח. כל אחת מהן מעלה בעיני רוחכן, אסוציאציות ותמונות של חדרים וסביבות מלאי אווירה (צפופים? מאובקים? חשוכים? מוארים? פריחת הדובדבן? קירות נייר שקופים למחצה?). כל אחת מהן באה עם מסורת ארוכת שנים ותרבות מלאה בערכים, כוונה ומשמעות. תוסיפו להן, קליגרפיה מערבית וקליגרפיה ערבית ותקבלו סימפוניה של חושים.
ריח העשן של הדיו, תחושת החספוס של הנייר, הסאונד האופייני שנוצר כשכלי הכתיבה עובר על הדף ומשאיר אחריו תלולית לחה של צבע. כל נייר והסאונד הייחודי שלו. והטעם, אוווו הטעם, ברגע שהרמת את כסית הדיו במקום את כוס הקפה השחור שלך ו..., כל אלו יוצרים אצלנו זכרונות, אהבות ותחושות שונות ומורכבות.
מאז ומעולם היה משהו רומנטי בעיסוק בקליגרפיה. באירופה, היה עיסוק זה, ברובו, נחלתם של נזירים ואנשי דת שהיו בעלי הידע, ההשכלה והזמן הפנוי לכתיבה. ישובים בחדרים חשוכים, לאור נרות ובסבלנות אין קץ טובלים את הציפורן בדיו, פעם אחר פעם, וכותבים, או מציירים, אות ועוד אות. לא פעם, מלווה סצנת כתיבה כזאת, בסרטים, במוזיקה אופיינית, ולא בכדי.
למוזיקה שאנו שומעים, השפעה רבה על האופן בו אנו כותבים, על המהירות וקצב הכתיבה. היכולת לשלוט באופי הקו, האם הוא יהיה מלא ואחיד או מקוטע וגרנג'י (דיסטרס) תלויה רבות במהירות תנועת היד על הנייר. תנועה מהירה ולא יהיה זמן לדיו לעשות את הדרך מהציפורן או המכחול, אל הדף, לכל אורך הקו, ונשאיר אחרינו חללים ואזורים לבנים.
היופי שבקליגרפיה נובע, בין השאר, מהקונטרסט הגדול שבין הקווים העבים המלאים בצבע שחור והקווים הדקים כחוט השערה. הכלים הקליגרפים, אותם טושים, עטי מכחול, שבבעלות רבות מכן והכלים שטוחי הקצה למיניהם, כמו הפיילוט פרלל הטרנדי, מותאמים ליצירת השניים, תוך כדי כתיבה. אולם קליגרפיה ניתן לכתוב גם בעט כדורי או עיפרון. תוך שימוש בתנועות יד מוגזמות ויצירת צורות הכולאות בתוכן שטחים לבנים. אותם חללים לבנים (חללים נגטיבים בעגה המקצועית) הופכים לצורות בפני עצמם ומשמשים ליצירת הקונטרסט, ממש כמו הקו השחור.
קליגרפיה בעט כדורי
הכתיבה הקליגרפית מתחילה הרבה לפני שעשינו קו אחד על הדף. היא מתחילה בסידור שולחן העבודה (כיוצר בעצמי, אני מאמין שגם אצל רבות מכן השולחן רחוק מלהיות נקי ומסודר) וניקוי ויזואלי ופרקטי של כל מה שיכול למשוך את תשומת ליבנו ולהפריע לתנועת היד. בחירת הנייר המתאים למטרה, הדיו וכלי הכתיבה. בחירת המוזיקה המתאימה למצב הרוח שלכן ומבט ארוך וממושך על הדף הלבן. ו… נ ש י מ ה. תנו לבעיות להתנדף לחצי שעה ולרוגע לתפוס את מקומן.
הקליגרפיה היא סימפוניה של החושים והנשימה היא המנצח, היא זאת שקובעת את המקצב, את העוצמה את יציבות היד ואם תצליחו לסיים את המשפט לפני שתהפכו כחולים.
עכשיו, שימו מוזיקה שתעשה לכן טוב על הלב, תעצמו את העיניים, קחו נשימה עמוקה ושבו לכתוב.
הנה כמה רעיונות שיבואו לכן ממש טוב לפני החג:
עטיפה שאין דומה לה – יש לכן הרבה מתנות לעטוף? קחו כלי כתיבה כלשהו, בצבע שחור (השחור, יוצר קונטרסט טוב עם הדף, אבל לא חובה) וגיליון נייר קראפט. מלאו את הנייר במילים הקשורות לחג או כאלו שאתן מאחלות למקבל המתנה, לשנה החדשה, בסדר אקראי, בכיוונים שונים ובגדלים שונים (אפילו החליפו את כלי הכתיבה כמה פעמים וצרו מילים באותיות עבות ואחרות בדקות). לאחר שסיימתן, הנה לכן נייר עטיפה מדהים, שהוא כולו אתן, להשתמש בו לעטיפת מתנת החג. ואגלה לכן סוד קטן, ניירות הסקיצה והתירגול, הם הטובים ביותר.
כרטיס ברכה בוטיק – לוקחים נייר עבה 180 גרם בגודל 20ס"מ * 20 ס"מ ( גם קארדסטוק חתוך לאותו הגודל 7.5 אינצ' * 7.5 אינצ', יעשה את העבודה) ונייר שרטוט, שקוף למחצה, באותו הגודל. על גבי הנייר העבה כותבים, בעזרת עט מכחול, שנה טובה או חג שמח או כל מילה שתרצו לאחל.
על גבי נייר השרטוט כותבים את שם מקבל הכרטיס. עכשיו, מדביקים את הנייר השקוף בדיוק מעל הנייר העבה (מספיק בפינה אחת למעלה), והנה יצרתן כרטיס בוטיק (ותודו שאמיץ מצידי להציע דווקא לכן, בנות קהילת הסקראפ והיוצרות בנייר, רעיון לכרטיס ברכה מדהים....)
ברכה לשולחן החג, שלא מפסיקה להפתיע
הרעיון הוא להשתמש בכח הקפילרי, אותו הכח המאפשר למים לטפס במעלה הגבעול לכוון העלים, כנגד כח המשיכה.
שלב א: ניקח נייר כותנה ונכתוב עליו שנה טובה בקווים עבים. נדאג שכל אות במילה תיגע באות שלפניה, לפחות בנקודה אחת.
בעזרת סכין יפנית, נחתוך כל מילה בנפרד, לאורך קוי המתאר החיצונים של האות. אם אכן הקפדתן שכל אות תיגע בזאת שלפניה, האותיות במילה ישארו מחוברות לאחר שהפרדתן אותה מהגיליון.
שלב ב: תולשים רבוע אחד מגליל נייר סופג (כזה שמשתמשים בו במטבח). חותכים מהדף רצועה של כ 7 ס"מ ומגלגלים אותו לכדי נחש דק. לוקחים קשית שתיה, חד פעמית, וחורצים חריץ באורך של כ 1 ס"מ בחלקה העליון. עכשיו, השחילו את נחש הנייר לאורך כל קשית השתיה כך שהוא מבצבץ מלמעלה ומלמטה.
שלב ג: ניקח את המילה שחתכנו ונקבע אותה בחריץ שבראש הקשית ( דף הנייר הסופג שהשחלנו יהיה צמוד למילה בחלקה האחורי)
שלב ד: לוקחים כוס זכוכית או כלי יפה אחר, שמים בו מים ומטפטפים פנימה צבע מאכל או צבע מים נוזלי .Ecoline. שמים כמה צמחים יפים ומכניסים את הקשית עם המילה למים.
עכשיו, נותנים לפיזיקה לעשות את שלה. לאט לאט יטפסו המים בקשית ויתחילו לצבוע את המילים כבמטה של קסם. הצבעוניות והטקסטורה תשתנה לאורך כל הארוחה.
עד כאן החלק הזה על קליגרפיה. יש כמובן, עוד הרבה מה לומר. מי מכן שרשומה לאתר ולניוזלטר שלי תוכל להמשיך וללמוד מהבלוג החדש שעומד לעלות וערוץ היוטיוב שיבוא בעקבותיו. מי שלא רשומה, אז זה זמן טוב לעשות את זה, ממש לפני ראש השנה והגויאבות.
תודה שנתתן לי את ההזדמנות הנפלאה הזאת להיות אמן אורח אצלכן בקבוצה.
המשך שבוע נפלא ושנה נהדרת ויצירתית לכולן.
עד כאן הפוסט כפי שפורסם בקבוצת הפייסבוק הבית ליוצרות בנייר.
אם התחברתם לאתר, אתם מוזמנים להגיב במקרה שיש לכם מה להוסיף בעניין, מצאתם טעות בפוסט או שיש לכם בקשות לפוסטים אחרים. אם אתם עדיין לא מחוברים, תוכלו להתחבר בקלות כאן ולהצטרף לקהילה. אני במטיח לענות ולהתייחס לכל התגובות שלכם, בהתאם.
ותודה שקראתם את הפוסט בבלוג שלי, יורם קפלן | המרכז לקליגרפיה מודרנית.
