המדריך האולטימטיבי לקליגרפיה עם ציפורן - חלק א'

עודכן: 18 ביולי 2021

כמעט כל מי שהתנסה בקליגרפיה הגיע ליישם אותה, בשלב זה או אחר בעזרת ציפורן טבולה בדיו. אולי, כי זו השיטה הקלאסית והמוכרת ביותר לכתיבת קליגרפיה או אולי, כי יש משהו בכלים האלו שמתחבר אצלנו עם הרומנטיקה והקשר הרוחני שמתקיים בין הכותב, הדף והסימן. אולם, בחירת ציפורן מתאימה, יכולה לאתגר במיוחד בהתחלה, בשל העובדה שזהו כלי כתיבה שונה במקצת מהכלים המוכרים לכם ושהשתמשתם בהם עד היום.

בחלק הראשון של המדריך אעשה לכם סדר בכל הקשור לציפורניים. אכיר לכם את מבנה הציפורן, אסביר על הסוגים הקיימים ועל ההבדלים ביניהם ואם תקראו עד הסוף, תקבלו גם עצות לבחירת הציפורן המתאימה לכם.



הציפורן לקליגרפיה או ציפורן הטבילה, כפי שאנו מכירים אותה כיום, היא כלי שמבנהו כמעט ולא השתנה במהלך 200 השנים האחרונות. בתחילת המאה ה-18, החליפה ציפורן המתכת כלי כתיבה אחרים, שהיו נהוגים באותה תקופה, כמו הקולמוס (Quill) העשוי נוצה, לרוב נוצת אווז וכאלו העשויים ענף סוּף או במבוק (Reed). הראשונים לייצר ציפורני מתכת באופן תעשייתי ולהפוך אותם לפופולריים, היו האחים Mitchell שבראשית שנות העשרים של המאה ה-18 הקימו בברמינגהם מפעל לייצור תעשייתי של ציפורניים ובכך קבעו את האנגלים, כמובילים בתחום, עד ימינו.


קיים מגוון רחב של ציפורנים, בצורות שונות ובגדלים שונים, אולם באופן כללי ניתן לחלק את כלל הציפורניים לשני סוגים. הסוג הראשון, הקרוי ציפורן שטוחה או ציפורן קטומה (באנגלית Broad Nib או Broad Edge או Chisel Edge). הסוג השני הקרוי ציפורן שפיצית (באנגלית Pointed Nib).


סגנון הכתיבה, שאותו תרצו ללמוד ולתרגל, יקבע באיזה סוג של ציפורן תשתמשו. בקליגרפיה הלטינית, ניתן למצוא שימוש בשני סוגי הציפורניים. בזה הקטום בסגנונות כמו: Italic, Blackletter, Foundational Hand ועוד ובציפורן השפיצית בסגנונות כמו Spencerian, Copperplate ו- Modern Pointed Pen Calligraphy. לעומת זאת, בקליגרפיה עברית, נעשה שימוש בציפורן קטומה בלבד.


תמונה 2


מלבד שינויי צורה קלים שנעשו ממניעים פרקטיים ופונקציונליים, מבנה הציפורן כמעט ולא השתנה במרוצת השנים. השינויים העיקריים שנעשו, הינם בחומרים ממנה עשויה הציפורן והמעבר מציפורניים עשויות נחושת וברונזה לציפורניים עשויות פלדה וציפויים שונים.


השימוש בפלדות שונות, המשחק בעוביין, כמו גם מבנה הציפורן ועיצובה, מקנים לכל ציפורן חוזק מצד אחד וגמישות, מצד שני. לכל אחד מהסוגים ציפורניים ברמות גמישות שונות, המתאימות למשתמשים, מתחילים או מנוסים ולכאלו בעלי יד קלה או כבדה.


בשל גודלה הזעיר של הציפורן, לכל פרט בתכנון תפקיד פונקציונלי, התורם לגמישותה וליציבותה ומהווה את תעודת הזהות הייחודית לה.


עובי וסוג הפלדה - בעזרת שינויים קלים בעובי הפלדה, לאורך הציפורן, מתקבלת גמישות משתנה באזורים שונים. ככל שהפלדה דקה יותר, כך האזור גמיש יותר.


רדיוס הלחיצה - צורת הציפורן מתקבלת מלחיצה של חתיכת פלדה לתוך תבנית (שטנץ). ככל שרדיוס גוף הציפורן קטן יותר, כך היא קעורה יותר וקשיחותה עולה. ציפורניים רכות, נוטות להיות שטוחות יותר ובעלות פחות שינויים בפני השטח.


צורת חור האוורור - באופן מסורתי, לחור האוורור מספר צורות. חור אוורור עגול יקנה לציפורן קשיחות גדולה יותר מחור אוורור בצורת לב או צלב.


אורך החריץ הקפילרי - על החריץ הקפילרי, תוכלו לקרוא בהמשך. כאן המקום לציין שחריץ ארוך יותר יקנה לציפורן גמישות רבה יותר משום שהעלים שמשני צדדיו יהיו ארוכים יותר.


ריקועים וחיתוכים נוספים - פעמים רבות לגוף הציפורן מצטרפת הטבעה דקורטיבית. הטבעה זאת, מלבד היותה סימן הכר דקורטיבי, תורמת ליציבות וקשיחות הציפורן, ממש כמו שכיפופי הפח ברכב, מחזקים ומייצבים אותו בו בזמן שהם קובעים את האסתטיקה של הצורה. לעיתים ניתן למצוא חירוצים וחיתוכים נוספים לאורך העלים עצמם. גם אלו מקנים לציפורן גמישות נוספת.


האנטומיה של הציפורן

מבנה ציפורן קטומה


עקב

עקב הציפורן הוא אותו החלק המתחבר לידית האחיזה. תפקידו אחד והוא לקבע את הציפורן לידית האחיזה בכדי לאפשר אחיזה של הכלי וכתיבה נוחה. קיימים סטנדרטים קבועים לקוטר העקב, 9 מ"מ, 4 מ"מ ו- Quill. סטנדרטיזציה זאת, מאפשרת שימוש בידית אחיזה אחת, למגוון גדול של ציפורניים, בעלות אותו הקוטר, מפירמות שונות.


גוף

גוף הציפורן הוא החלק שבין העלים לעקב. הוא זה שיכיל ריקועים דקורטיביים, אם קיימים.


כתפיים

בכתפיים משתלבים העלים לגוף. הכתפיים הן חלק חשוב בקביעת רמת הגמישות או הקשיחות של הציפורן. כתפיים רחבות הן סימן לרמת קשיחות גבוהה יותר. לפעמים, ניתן למצוא גם בכתפיים חירוצים שונים, המקנים לציפורן גמישות נוספת.


חור אוורור

בעטים נובעים, חור זה נועד לאפשר כניסת אוויר לעט, עם זרימת הדיו החוצה, כדי למנוע מצב של וואקום ולסייע בזרימה אחידה ורציפה של הדיו. כשמדובר בציפורן טבילה, לחור זה אין שום תפקיד הקשור לאוורור. חור זה, נועד בעיקר להוות סיומת לתעלה הקפילרית ולמנוע מהפלדה להתבקע כתוצאה מהפעלת לחץ על הציפורן בזמן הכתיבה. תפקיד נוסף של חור האוורור הוא, לסייע לגמישות המתכת, כפי שהוסבר מעלה.


חריץ קפילרי

החריץ הקפילרי, הוא חריץ העובר כל הדרך מחור האוורור ועד לחוד. חריץ זה אחראי על ויסות זרימת הדיו לדף. הדיו נע בחריץ באפקט קפילרי. מולקולות של הדיו נצמדות לדפנות החריץ ונעות מעלה, תוך שהן מושכות אחריהן את הדיו שאינו צמוד לדפנות (גם לזה יש הסבר פיזיקלי). ממש כמו בצמחים, שם המים מטפסים מהשורשים לכוון העלים.


בציפורן שפיצית, תמצאו בדרך כלל חריץ אחד אולם, קיימות כאלו גם ללא חריץ. בציפורן קטומה תוכלו למצוא, לעיתים, שניים ושלושה חריצים. ריבוי זה נועד להזנה של כמות דיו גדולה יותר לחוד בשל רוחבו.


עלים

העלים מהווים את עיקר הציפורן והם נמצאים משני צידי החריץ הקפילרי.


חוד

החלק שבא במגע עם הדף.


מבנה ציפורן שפיצית